פרק מ: רב מתיבתא · ח״ג קעב ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א אזיל ובעי לארגשא עלמא, ומיא סליקין מגו שאר תהומין ובעאן לחפיא עלמא. אינון דמעין רתיחין יתיר מכל אשא דעלמא, ומגו תוקף דרתיחו דלהון - אקפו מיא גו ימא דנקפא. ואלמלא דרמז קב"ה חד נשיבו מסטרא דאברהם מעמודא דיליה ואחזי על עלמא - לא יכיל למיקם אפילו רגעא חדא!
ב אינון דמעין כד נפלין גו ימא - אשתמע קלא בין ימא עד מערתא דכפלתא! מקל נהימו דלהון דקא אשתמע תמן כד עאלין גו ימא - מתערן אבהן קדמאי וקמו וחשבו דקב"ה בעי לאהפכא עלמא. עד דקלא נפיק ואמר לון "לא תדחלו רחימין קדישין! בגינכון דכיר קודשא בריך הוא לבניכון! ואיהו בעי דמפרק לון - ואתון תחמון!"
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0