פרק יג: ח״ג מ ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א כתיב 'הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ וְיִכּוֹן בחסד כִּסְאוֹ' (משלי כה ד ה עיין שם=עיין שם). תא חזי, בשעתא דאסגיאו חייבין בעלמא - כרסייא דמלכא קדישא אתתקנת בדינא ואשתאבת בדינא, ושלהובוי אוקדין עלמא. ובשעתא דאתעברן חייביא מעלמא - כדין 'ויכון בחסד כסאו' - בחסד ולא בדינא. מאי משמע?
ב משמע דעלמא תתאה תליא בעלמא עלאה, ועלמא עלאה לפום ארחי דעלמא תתאה. 'ויכון בחסד כסאו' - מאן דבעי לברכא ליה ולאתקנא כורסייה - בחסד ולא בדינא. מאי משמע? דכד עייל כהנא לבי מקדשא - דייעול בחסד דאיהו מייא, ולא ייעול ביין דשתי דאיהו גבורה. ייעול בהאי מלה במייא ולא ייעול בחמרא.
ג אתו רבי יהודה ורבי יצחק ונשקו רישיה. ומההוא יומא לא אתפרש מבי רבי יהודה. וכד הוה עייל לבי מדרשא הוה קם רבי יהודה קמיה. אמר: "מלה אוליפנא מניה, ויאות לאנהגא ביה יקר!". לבתר אסתלק בין חברייא והוה קארן ליה רבי ייסא רישא דפטישא דמתבר טנרין ואפיק שלהובין לכל סטר. והוי קרי עליה רבי אלעזר בטרם אצרך בבטן ידעתיך (ירמיה א ה):
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0