פרק יג: ח״ג מד ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א רבי חייא פתח ואמר: גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר אֵין פָּשַׁע חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית (משלי כח כד). אביו - דא קודשא בריך הוא, אמו - דא כנסת ישראל. מאי גוזל? כמה דאת אמר גזלת העני בבתיכם (ישעיה ג יז) - ומאן איהו? מאן דחמיד אתתא אחרא דלאו איהו בת זוגיה.
ב תמן תנינן, כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל לקודשא בריך הוא וכנסת ישראל דכתיב גוזל אביו ואמו וגו'. כל הנהנה מן העולם הזה - כלל - דא איהו אינתו! מאן דאתדבק באנתו למהני מִנָה - ואף על גב דאיהי פנויה ואהני מנה בלא ברכה - כאילו גוזל קודשא בריך הוא וכנסת ישראל! מאי טעמא? בגין דזווגא דלהון ב'שבע ברכות' הוא. ומה על פנויה כך - מאן דיתדבק באנתו אחרא דקאים כגוונא דלעילא בזווגא דשבע ברכות - על אחת כמה וכמה!
ג חבר הוא לאיש משחית (משלי כח כד) - דא ירבעם כמה דאוקמוה. ואומר אין פשע - דאמר "הא פנויה היא אמאי אסור?". בגין דא - גוזל אביו ואמו הוי! ולא עוד אלא דחבר הוא לאיש משחית. מאן הוא איש משחית? דפגים דיוקנא ותקונא דלעילא. כל שכן מאן דחמיד לאנתו דחבריה ואתדבק בה דפגים יתיר! ועל דא אתפגים הוא לעלמין! איש משחית - דפגים לעילא ופגים לתתא. ופגים לנפשיה דכתיב משחית וכתיב מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה (משלי ו לב):
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0