פרק י: ח״ג מד ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' (ויקרא יב ב) רבי יהודה פתח: אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו (ש"א ב ב). האי קרא קשיא! אין קדוש כה' - משמע דאיכא קדוש אחרא בגין דכתיב כה'!? ואין צור כאלהינו - משמע דאיכא צור אחרא!?
ב אלא ודאי אין קדוש כה'! דכמה קדישין נינהו קדישין לעילא דכתיב וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא (דניאל ד יד). ישראל קדישין נינהו דכתיב קדושים תהיו (ויקרא יט ב). וכלהו קדישין! ולאו קדישין כה'! ומאי טעמא? בגין דכתיב כי אין בלתך. מאי כי אין בלתך? אלא קדושה דקודשא בריך הוא בלתי קדושה דלהון - דהוא לא אצטריך לקדושא דלהון. אבל אינון לאו אינון קדישין בלתך. ודא הוא כי אין בלתך - אין קדושה דלהון בלתך.
ג ואין צור כאלהינו - כמה דאוקמוה - דקודשא בריך הוא צר צורה בגו צורה ותקין לה, ונפח רוחא דחיי ואפיק ליה לאוירא דעלמא. דבר אחר: ואין צור כאלהינו - אית צור דאקרי צור - הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם (ישעיה נא א), והכית בצור (שמות יז ו), הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב (שמות יז ו). וכלהו אקרון 'צור'. ואין צור בכלהו כאלהינו - דליה שולטנו ומלכותא על כלא!
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0