ח״ג מד ע״א

פרק יא: ח״ג מד ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א רבי חייא ורבי אחא הוו יתבי ליליא חד קמיה דרבי אבא. קמו בפלגות ליליא למלעי באורייתא. עד דנפקו לבר - חמו חד ככבא דהוה בטש תלת זמני בככבי אחרא וסתים נהוריה. אדהכי שמעו תרי קלי בתרי סטרי; קלא חד לסטר צפון לעילא, וקלא חד לתתא. וההוא קלא אכריז ואמר: "עולו ואתכנישו לאתרייכו! השתא אסתמרותא דנוקבא פתיחא! קודשא בריך הוא עאל לטיילא בגנתא לאשתעשעא בצדיקייא די בגנתא". אעבר ההוא קלא ושכיך.
ב אהדרו רבי אחא ורבי חייא. אמרו: "הא ודאי עידן רעותא! דאתערותא דכנסת ישראל הוא לאתחברא במלכא קדישא!" אמר רבי אחא: "ודאי לא אתחברת לה כנסת ישראל בקודשא בריך הוא אלא מגו שירתא - מגו שבחא דילה לגביה. עד דאתי צפרא ואושיט לה מלכא חוטא דחסד. ורזא דמלה כמה דאמרינן ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו וגו' (אסתר ה ב). ולא תימא דלה בלחודהא אושיט לה מלכא דא - אלא לה ולכל אינון דמתחברן בה! תא ונתחבר כחדא!" יתבו.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0