פרק כד: ח״ג מח ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א אלא הכי תאנא - כלא הוא בחד מתקלא סלקא וכלא חד! ומשום דדיני תתאי מתאחדן (נ"א ומתלכדן) ומתחברן בשערוי דהאי אקרי הוא 'דינא קשיא'. וכד אתעבר מניה שערא דרישא - אתבסם, ודינין דלתתא לא אזדמנו. ובגין כך אקרי טהור - דלא אקרי 'טהור' אלא כד נפיק מסטרא דמסאבא. וכד נפיק מן מסאבא אקרי 'טהור' דכתיב מי יתן טהור מטמא (איוב יד ד) - מטמא ודאי! והכא כתיב ואיש כי ימרט ראשו קֵרֵחַ הוּא טהור הוא.
ב ותא חזי, ברישא דהאי איש - בוצינא דקרדינותא, ובגין כך גולגלתא דרישא דהאי סומקא כלא כוורדא, ושערי סומקי בגו סומקי, ותליין מניה כתרין תתאין דלתתא דמתערין דינין בעלמא. וכד אתעבר מניה שערא ואתגליש - מחסד עלאה אתבסם כלא, ואתקרי טהור על שמיה.
ג אמר רבי יהודה: "אי אתקרי על שמיה - קדוש אתקרי ולא טהור!?" אמר ליה: "לאו הכי! דקדוש לא אתקרי אלא כד תלי שערא! דקדושה בשערא תלי דכתיב קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו (במדבר ו ה). והאי אקרי טהור מסטרא דתליין לתתא מניה. ובגיני כך אתעבר מניה שערא ואתדכיא".
ד ותא חזי, כל מאן דאיהו מסטרא דדינא ודינין מתאחדין ביה - לא אתדכי עד דאתעבר מניה שערא. ומדאתעבר מניה שערא - אתדכי. ואי תימא אדם!? לאו הכי! דהא הוא שלימותא דכלא ורחמי אשתכחו ביה - בגין כך לאו הכי! דכלהו קדושאן וקדישין אתייחדו ביה! אבל האי הוא דינא ודיני אתאחדן ביה - לא אתבסם עד דאתעבר מניה שערא.
ה תא חזי, דהא ליואי דאתו מהאי סטרא דדינא לא מתדכאן עד דאתעברון מנהון שערא, דכתיב וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כׇּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ (במדבר ח ז). ובגין דיתבסמון יתיר בעי כהנא (דאתי מסטרא דחסד עלאה) לארמא לון דכתיב והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה' (במדבר ח יא). כמה דאיהו להאי איש דלעילא! דכד בעי לאתבסמא יתיר - אתגלייא ביה חסד עלאה ואתבסם, ומבסם הוא לתתא.
ו והאי 'איש' בכללא ד'אדם' הוא. וכד בעי קודשא בריך הוא לאגחא קרבא - בהאי 'איש' אגח בהו קרבא, דכתיב ה' איש מלחמה (שמות טו ג) - בהאי איש ממש. ולא אגח בהו קרבא עד אעבר ליה שערא דרישא, בגין דישתלשלון משלשוליהון ויתברון כל אינון כתרין דמתאחדן בשערי. הדא הוא דכתיב בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח אֲדֹנָי בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי נָהָר בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה (ישעיה ז כ).
ז תאנא: וכה תעשה להם לטהרם. מאי וכה? כגוונא דלעילא! הזה עליהם מי חטאת - שיורי טלא דבדולחא. הכא מי חטאת - דאינון שיורי טלא, לזמנא דאתי כתיב - וזרקתי עליכם מים טהורים (יחזקאל לו כה). וכבסו בגדיהם - כגוונא דלעילא, דתקונוי דהאי איש אתסחן בחסד עלאה ואתדכי מכלא.
ח ותנינן: אמאי כתיב בתער ולא במספרים? אלא משום דיתעבר שערא בשרשוי, ויתעברון מניה דינין תתאין משלשוליהון. ולזמנא דיתכשרון עובדין לתתא - זמין קודשא בריך הוא שערא דא לאעברא ליה ולמגלשיה, בגין דלא יצמח וירבה דכתיב כי ימרט ראשו (ויקרא יג מ).
ט אמר רבי יצחק: רב מכל ליואי קֹרַח הוא, דעבדיה קודשא בריך הוא לתתא כגוונא דלעילא. וקרייה קרח. אימתי? בשעתא דגליש בגיניה להאי איש דכתיב קֵרֵחַ הוּא.
י וכד חמא קֹרַח רישיה בלא שערא, וחמא לאהרן מתקשט בקשוטי מלכין - אתזלזל בעיניה וקנא לאהרן. אמר ליה קודשא בריך הוא: "אנא עבדית לך כגוונא דלעילא! לא בעית לאעלאה בעלאין - חות לתתא והוי בתתאין!" דכתיב וַיֵּרְדוּ...חיים שאולה (במדבר טז לג). מאי איהו שאול? גיהנם - דתמן צווחין חייבין ולית מאן דמרחמי עלייהו. וזמינין אינון לאחייא ולאעלא כד יתער קודשא בריך הוא לעמיה ולאחייא להו, דכתיב ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל (ש"א ב ו):
יא וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ [גִּבֵּחַ הוּא טָהוֹר הוּא] (ויקרא יג מא) תאנא: אית פנים ואית פנים. ומאן פנים הללו? אלין אינון דאקרון פנים של זעם. וכל אלין דתליין מאינון פנים - חציפין כלהו! תקיפין כלהו! דלא מרחמי! וכד אתעבר שערא מסטרא דאינון פנים - מתעברן כלהו ואתברו.
יב דתניא: כל אינון דתליין משערא דרישא - אינון עלאין על אחרנין ולא חציפין כוותייהו. וכל אינון דתליין מסטרא דשערא דאינון פנים - כלהו חציפין ותקיפין, ובגין כך אנפוי מתלהטן כאשא משום ניצוצא דבוצינא דקרדינותא. ובהאי כתיב פְּנֵי ה' חִלְּקָם (איכה ד טז), פְּנֵי ה' בְּעֹשֵׂי רָע (תהלים לד יז).
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0