פרק ל: ח״ג נ ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ואי תימא במה ידיע? כגון דאתזק בההוא ביתא ההוא דבני ליה או אנשי ביתיה, או בנזקי דגופא או בנזקי ממונא, הוא ותרין אחרנין אבתריה - הא ודאי יערוק בר נש לטורא ולא ידור ביה! ידור בטיקלא דעפרא ולא ידור ביה!
ב ובגין כך קודשא בריך הוא חס עלייהו דישראל - דאינון לא ידעין מלה בכל אינון בתי, והוא אמר "אתון לא ידעין - אנא ידענא! וארשימנא לון בנגע!". נגע דייר בביתא - הא נגע אחרא תקיפא דיפיק ליה ויעבר ליה מן עלמא! וכדין ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו (ויקרא יד מה). כיון דאזיל ליה מאי טעמא ונתץ את הבית?! אלא בכל זמנא דההוא בניין ליהוי קיים - דיליה הוא ויכיל לאהדרא.
ג האי בארעא קדישא - כל שכן בארעא אחרא! דזמינא רוח מסאבא יתיר ויכיל בר נש לאתזקא. אמר רבי אלעזר, וכל שכן דקארי בקלפוי דחברוי אחרנין לאשתכחא תמן, ואפילו טורפי דקספתא לא מעברן לה מההוא ביתא. ובגין כך האי קרא אכריז ואמר - הוי בונה ביתו בלא צדק! הוי ודאי קאמרי כל יומא בההוא ביתא!
ד רבי יוסי עאל חד יומא בחד ביתא. מטא בספתא. עאל לגו. שמע חד קלא דאמר "אתכנשו! עולו! הא חד פלוגתא דילן! סיפתו וננזיק ליה עד לא ינפוק!" אמרו "לא ניכול אלא אי דיוריה הכא!" נפק רבי יוסי ודחיל. אמר: "ודאי מאן דאעבר על מלוי דחברייא אתחייב בנפשיה!"
ה אמר ליה רבי חייא: "והא גוים ושאר בני נשא דיירי בגוויה ואשתלימו!?" אמר ליה: "אינון מסטרייהו קא אתיין! אבל מאן דדחיל חטאה - יכיל לאתזקא. ואפילו אינון אי יעכבו דיוריהון ביה - לא יפקון בשלם!" אמר ליה: "והא כתיב בתיהם שלום מפחד!" (איוב כא ט) אמר ליה: "כגון דהוה מאחרא ואתבני מצדק. וקרא הכי הוא: בתיהם שלום מפחד - כשבתיהם שלום מפחד - שבט אלוה לא שריא עליהם.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0