פרק כט: ח״ג נ ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תא חזי! אי עובדא דא הוה לאשכחא מטמונין בלחודוי - יהדרון אבנין לבתר כמה דאינון לאתרייהו ועפרא לאתריה! אבל קרא כתיב וחלצו את האבנים (ויקרא יד מ) וכתיב ועפר אחר יקח (ויקרא יד מב)! בגין דיתעבר רוחא מסאבא ויתפני, ויתקדש השתא כמלקדמין, וישתכחו ישראל בקדושה ובדיורא קדישא למשרי בינייהו שכינתא.
ב ועל דא, מאן דבני בנין - כד שארי למבני - בעי לאדכרא בפומיה דהא לפולחנא דקודשא בריך הוא הוא בני! בגין דכתיב הוי בונה ביתו בלא צדק וגו' (ירמיה כב יג). וכדין סייעתא דשמיא שארי עלוי, וקודשא בריך הוא זמין עליה קדושתא וקארי עליה שלום. הדא הוא דכתיב וידעת כי שלום אהלך וגו' (איוב ה כד). מהו וּפָקַדְתָּ נָוְךָ? הא אוקמוה אבל ופקדת - לאפקדא מלה בפומא כד איהו בני, וכדין וְלֹא תֶחֱטָא כתיב. ואי לאו - הא זמין לביתיה סטרא אחרא.
ג כל שכן מאן דבני ורעותיה בגוונא אחרא! בגין דמייחד ביתא לסטרא אחרא לאסתאבא ביה. הא ודאי שריא ביה רוח מסאבא! ולא נפיק ההוא בר נש מעלמא עד דאתענש בההוא ביתא! ומאן דדייר ביה יכול לאתזקא - דהא ההוא דירה רוח מסאבא שריא ביה ואזיק מאן דאשתכח ביה.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0