ח״ג נ ע״א

פרק כח: ח״ג נ ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א כגוונא דא כתיב כי תבאו אל ארץ כנען וגו' ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם (ויקרא יד לד). וכי אגר טב הוא דישתכח באינון דזכאן למיעל בארעא?! אלא הא אוקמוה - לאשכחא מטמונין דאטמרן בביתייהו ולאהנאה לון לישראל.
ב אבל תא חזי! זכאין אינון ישראל דאינון מתדבקן ביה בקודשא בריך הוא וקודשא בריך הוא רחים להו, דכתיב אהבתי אתכם אמר ה' (מלאכי א ב). ומגו רחימותא דיליה - אעיל להו לארעא קדישא לאשראה שכינתיה בינייהו, ולמהוי דיוריה עמהון, וישראל דישתכחון קדישין על כל בני עלמא.
ג תא חזי! כתיב וכל הנשים אשר נשא לבן וגו' (שמות לה כו) - בשעתא דהוו עבדין עבידתא הוו אמרי "דא למקדשא! דא למשכנא! דא לפרוכתא!". וכן כל אינון אומנין. בגין דתשרי קדושה על ידייהו ואתקדש ההוא עבידתא. וכד סליק לאתריה - בקדושה סליק.
ד כגוונא דא מאן דעביד עבידתא לעבודה זרה או לסטרא אחרא דלא קדישא - כיון דאדכר ליה על ההוא עבידתא - הא רוח מסאבא שריא עלוי! וכד סליק עבידתא - במסאבא סליק! כנעניים פלחי לעבודה זרה אינהו, ומתדבקן כלהו כחדא ברוח מסאבא בעבודה זרה. והוו בניין בנין לפרצופייהו ולגעולייהו לסטר מסאבא לעבודה זרה. וכד שראן למבני - הוו אמרי מלה. וכיון דאתדכר בפומייהו - סליק עליה רוח מסאבא. כד אסתליק עבידתא - ברוח מסאבא אסתליק.
ה כיון דעאלו ישראל לארעא - בעא קודשא בריך הוא לדכאה לון ולקדשא לון ארעא, ולאפנאה אתר לשכינתא. דלא תשרי שכינתא גו מסאבא. ועל דא בההוא נגע צרעת הוו סתרין בניינין דאעין ואבנין דאתעבידו במסאבו!

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0