פרק כז: ח״ג מט ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א אמר רבי אבא, חמינא לאינהו בני עלמא דלא משגחן ולא ידעין ביקרא דמאריהון! כתיב בהו בישראל אשר הבדלתי אתכם מן העמים...להיות לי (ויקרא כ כד כו), וכתיב 'והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה'' (ויקרא כ ז עיין שם=עיין שם). אי אינון מתרחקן - אן הוא קדושה דילהון?! הא רעותא דילהון אתרחקת מניה! וקרא אכריז ואמר אל תהיו כסוס כפרד אין הבין (תהלים לב ט). במה אתפרשן בני נשא מסוס ופרד? בקדושה דגרמייהו! לאשתכחא שלימין ורשומין מכלא!
ב ועל דא זווגא דבני נשא הוא בזמנין ידיען לכוונא רעותא, לאתדבקא ביה בקודשא בריך הוא. והא אתערו, בפלגות ליליא קודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקייא, וכנסת ישראל משבחת ליה לקודשא בריך הוא. והוא שעתא דרעותא לאתדבקא בהו.
ג וחברייא דמשתדלי באורייתא משתתפי בה בכנסת ישראל לשבחא למלכא קדישא ואתעסקן באורייתא. שאר בני נשא - כדין עידן רעותא לאתקדשא בקדושה דקודשא בריך הוא ולכוונא רעותא לאתדבקא ביה. ואינון חברייא דמשתדלי באורייתא - זווגא דילהון בשעתא דזווגא אחרא אשתכח. והאי משבת לשבת לכוונא רעותא לאתדבקא ביה בקודשא בריך הוא ובכנסת ישראל - דהוא עידן רעותא דמתברכן כלא עלאי ותתאי.
ד אי בני נשא אתרחקו מניה ועבדן כבעירי - אן הוא קדושה דלהון לאשתכחא קדישין?! אן אינון נפשאן קדישין דמשכן מעילא?! ושלמה מלכא צווח ואמר גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב (משלי יט ב). גם בלא דעת - מאן הוא דעת? דא קודשא בריך הוא. נפש לא טוב - דא הוא נפש דאינון משכין בעובדייהו, לא טוב - דהא מסטרא אחרא אתמשכאן עלייהו נפשתא דלאו איהו 'טוב', בגין דלא מכווני לבייהו לקודשא בריך הוא.
ה מאן דאתלהיט ביצר הרע בלא רעותא וכוונה דלבא לקודשא בריך הוא - מסטרא דיצר הרע אתמשך עליה נפשא דלאו איהו 'טוב'. הדא הוא דכתיב גם בלא דעת נפש לא טוב. ואץ ברגלים חוטא. מאן דאיהו אץ ודחי שעתא בלא רעותא קדישא - חוטא, חוטא ודאי בכלא!
ו ועל דא שריין מכתשין בישין בבני נשא ואסהידו באנפייהו בחציפותא דילהון! לאחזאה דהא קודשא בריך הוא מאיס בהו ולאו דעתיה בהון, עד דאינון זכאן ומכשראן עובדייהו כמלקדמין ומתדכאן. ועל דא אשתמודען מכתשין לגבי כהנא - אינון דאתיין מסטרא דמסאבא, ואינון דאתיין מסטרא אחרא.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0