פרק כו: ח״ג מט ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א אמר רבי יצחק: "והא כתיב נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן! אי הכי דא קודשא בריך הוא!?" אמר ליה: "אין! בגין דביה תלייא כל דכיותא וכל קדושה". אמר ליה: "אי הכי אמאי והובא? "והועלה" מבעי ליה!?" אמר ליה: "כמה דאת אמר והובא את בדיו בטבעות (שמות כז ז) - דעייל דא בגו דא. אוף הכא - והובא - דיכנסון ליה לכהנא לדכאה ליה, ויעלון מלה קמיה".
ב אמר רבי יצחק: הכי תנינן - נגע צרעת. נגע הוא דינא תקיפא שריא בעלמא. צרעת - סגירו, כמה דאתמר סגירו דנהורא עלאה, סגירו דטיבו עלאה דלא נחית לעלמא. כי תהיה באדם - באדם סתם. והובא אל הכהן - דא כהן דלתתא, דהוא אתתקן למפתח ההוא סגירו ולאדלקא בוציניא, דישתכחו על ידוי ברכאן לעילא ולתתא, ויתעבר ויסתלק ההוא נגע, וישרי נהירו דרחמי על כלא. ובגין כך והובא אל הכהן.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0