ח״ב קלד ע״ב

פרק יג: ח״ב קלד ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א פתח ואמר, ויקחו לי תרומה, הכא איהו יחודא בכללא חדא עילא ותתא, "ויקחו תרומה" לא כתיב, אלא ויקחו לי תרומה - עילא ותתא בכללא חדא, בלא פרודא כלל.
ב מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, האי קרא הכי אצטריך ליה למימר "כל איש אשר ידבנו לבו", (ס"א יקח את תרומתי), מאי מאת כל איש? אלא רזא הכא לאינון מרי מדין, זכאין אינון צדיקיא דידעי לשואה רעותא דלבהון לגבי מלכא עלאה קדישא, וכל רעותא דלבהון לאו איהו לגבי עלמא דא ובכסופא בטלה דיליה, אלא ידעי ומשתדלי לשואה רעותהון ולאתדבקא לעילא, בגין לאמשכא רעותא (דלהון) דמאריהון לגבייהו מעילא לתתא.
ג ומאן אתר נטלי ההוא רעותא דמאריהון לאמשכא ליה לגבייהו, נטלין מאתר חד עלאה קדישא, דמניה נפקין כל רעותין קדישין, ומאן איהו? כל איש, דא צדיק דאתקרי כל, כמה דאת אמר ויתרון ארץ בכל היא (קהלת ה ח), על כן כל פקודי כל ישרתי (תהלים קיט קכח). איש - כמה דאת אמר איש צדיק (בראשית ו ט), דא איהו צדיק מאריה דביתא, דרעותיה תדיר לגבי מטרוניתא, כבעלה דרחים לאתתיה תדיר. ידבנו לבו איהו רחים לה, ולבו דאיהי מטרוניתא דיליה ידבנו לאתדבקא ביה,
ד ואף על גב דרחימו סגי דא בדא דלא מתפרשן לעלמין, מההוא כל איש מאריה ביתא מאריה דמטרוניתא, מניה תקחו את תרומתי, ארחיה דעלמא, מאן דבעי לנסבא אתתיה דבר נש מניה, איהו קפיד ולא שביק לה, אבל קודשא בריך הוא לאו הכי, כתיב וזאת התרומה - זו כנסת ישראל, אף על גב דכל רחימו דילה לגביה ורחימו דיליה לגבה, מניה נטלין לה לאשראה בינייהו, מההוא אתר עלאה דכל רחימו דאתתא ובעלה שריא, מתמן תקחו את תרומתי, זכאה חולקיהון דישראל, וזכאין כלהו דזכו להאי:
ה וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, ואי תימא אי הכי "אשר תקחו מאתו" מבעי ליה? מאי מאתם? מאת תרין שמהן (נ"א דרגין) אלין.
ו תו רב ייבא סבא אמר, מאתם - מאת ם', דאיהו רזא דעלמא עלאה, אתר מדוריה דהאי צדיק, דאיהו אתעטר מאת ם', ומתמן נטיל חיין לאתזנא לעלמין כלהו, וכלא מלה חדא. רזא לחכימין אתיהיבת, זכאה חולקיהון,
ז דאף על גב דאינון נטלין לה (הכא), לא יכלין לנטלא לה אלא ברשו דבעלה וברעו דיליה, ולמעבד פולחנא דרחימו לגביה, וכדין ברחימו דיליה תקחו את תרומתי, וכל דא באינון פולחני דצלותא, ותקונא וסדורא דישראל מסדרין בכל יומא. דבר אחר מאתם מכללא דשית סטרין עלאין, וכלא חד. דבר אחר
ח מאתם, מאינון זמני ושבתי, וכלא רזא חדא. זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן ותולעת שני זהב ברזא דיומא דראש השנה, דאיהו יומא דזהב, יומא דדינא, ושלטא ההוא סטרא, כמה דאת אמר מצפון זהב יאתה (איוב לז כב). וכסף דא יום הכפורים, דמתלבנן חוביהון דישראל כתלגא, כמה דאת אמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיהו א יח), וכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם (ויקרא טז ל).
ט ונחשת יומי דקרבנין דחג, דאינון רתיכי דעמין עכו"ם, ואנון אקרון רזא דהרי נחשת, ובגין כך מתמעטין בכל יומא ואזלין. ותכלת דא פסח, שולטנו דרזא דמהימנותא, רזא דגוונא תכלא, ובגין דהיא תכלא, לא שלטא עד דשציאת וקטילת כל בוכרי דמצראי, כמה דאת אמר ועבר ה' לנגף את מצרים (שמות יב כג), בגין כך כל גוונין טבין בחלמא בר מן תכלא.
י וארגמן דא שבועות, רזא דארגוונא, דתורה שבכתב דאתיהיבת ביה כלילא מתרין סטרין מימינא ומשמאלא, כמה דאת אמר מימינו אש דת למו (דברים לג ב), ודא איהו ארגמן. ותולעת שני דא איהו ט"ו באב, דבנות ישראל הוו נפקי במאני מלת, כמה דאת אמר האמונים עלי תולע (איכה ד ה).
יא עד הכא שית סטרין, מכאן ולהלאה רזא דעשרת ימי תשובה: ושש, ועזים, ועורות אילים מאדמים, ועורות תחשים, ועצי שטים, ושמן למאור, ובשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים, ואבני שוהם, ואבני מלואים עד הכא תשעה לקבל תשעה יומין, ויום הכפורים אשלים לעשרה.
יב ומכל אלין אנן נטלין תרומת ה' בכל זמנא וזמנא, בגין לאשראה עלן, בראש השנה אנן נטלין תרומת ה', ואיהו רזא דראש השנה דאתיא מסטרא דזהב. ביום הכפורים אנן נטלין לה, ואיהי יום הכפורים דירתא ברתא לאימא. בסכות אנן נטלין לה, ואיהי סוכה סוככת ואגינת עלן, וכתיב ביום השמיני עצרת תהיה לכם (במדבר כט לה), ודא איהי תרומת ה'.
יג בפסח אוף הכי אנן נטלין לה, ואיהי פסח, והא אוקימנא רזא דגוון תכלא. בשבועות אנן נטלין לה, ואיהי שתי הלחם, וכתיב וידבר אלהי"ם את כל הדברים האלה לאמר (שמות כ א), ואנן נטלין מתורה שבכתב תורה שבעל פה. ט"ו באב איהו קיימא בחדוה על בנות ישראל, כל שאר יומין אינון לתקונא דילה, ועל דא אשר תקחו מאתם כתיב.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0