Chapter 30: Zohar II:215b
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א פתח ואמר, כתיב לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו (ויקרא יט כו). האי קרא אוקמוה. ורזא דמלה הכי - מאן דאכיל בלא צלותא דיצלי על דמיה - שקיל איהו כמנחש ומעונן.
ב בגין דבליליא נשמתא סלקת למחמי ברזא דיקירא עלאה, כל חד וחד כמה דאתחזי ליה, ואשתאר בר נש בההוא חילא דאתפשט גו דמא לאתקיימא גופא, ועל דא טעים טעמא דמותא. וההוא חילא לא מתעתדא לאתערא גו ההוא חילא דנשמתא ולקבלא ליה. וכד אתער בר נש - לאו איהו דכי. והא אוקימנא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא.
ג כיון דאתדכי במיא, ואף על גב דאשתדל בר נש באורייתא - ההיא נשמתא לא אתקיימת באתרה, ולא שלטא ביה בבר נש בר חילא דדמא בלחודוי דאקרי 'נפש', ההיא דאתפשטא בדמא תדיר והא אוקימנא. וכד יצלי בר נש צלותא דפלחנא דמאריה - כדין מתיישבא חילא דדמא באתריה, ואתגבר חילא דנשמתא, ואתיישבא על ההוא אתר, וכדין בר נש אשתלים קמי מאריה כמה דאצטריך. נפש לתתא, ורזא דמלה דנשמתא לעילא.
ד ועל דא מאן דצלי צלותא עד לא ייכול - קאים גרמיה כמה דאצטריך, וסלקא נשמתא על אתר מותבה כמה דאצטריך. ואי אכיל עד לא צלי צלותיה לאתיישבא דמא על אתריה - הא איהו כמנחש ומעונן, בגין דהא איהו ארחיה דמנחש, לסלקא לסטר אחרא ולמאכא סטרא דקדושה.
ה אמאי אקרי בר נש ההוא דאשתדל בההוא סטרא מנחש? על דאשתדל בההוא נחש לאתקפא חיליה ולאתגברא, ודא איהו כמאן דפלח לאלהים אחרים, וכן האי פלח לההוא חילא דדמא, ולא פלח ליה לקודשא בריך הוא, לאתקפא סטרא דנשמתא סטרא דקדושה.
ו מעונן - דאשתדל בחובה ולא אשתדל בזכו. ואי תימא הא קיימא נ' באמצעיתא - הכי הוא ודאי, דהא לא יכלין לשלטאה בההוא סטרא אחרא, עד דאתערבי ביה ערובא דסטר קדושה כחוט חד דקיק. מאן דבעי לקיימא שקרא - יערב בה מלה דקשוט בגין דיתקיים ההוא שקרא. ועל דא עון מלה דשקר הוא, ובגין לקיימא ליה עאלין בה מלה דקשוט, ודא איהו נ', בדא מקיימי לההוא שקר. ומאן דלא צלי צלותא לקמי קודשא בריך הוא עד לא ייכול על דמיה - כמנחש ומעונן.
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0