Zohar II:217b

Chapter 38: Zohar II:217b

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א ויעש את ציץ נזר הקדש. רבי יהודה פתח קרא ברות - עיניך בשדה אשר יקצרון וגו' (רות ב ט). האי קרא אית לאסתכלא ביה - אמאי אצטריך הכא למכתב? אמר ליה רבי יצחק, אי הכי כמה קראין אינון באורייתא דאתחזיאו דלא אצטריכו למכתב, וחמינן דכלהו רזין עלאין. אמר רבי יהודה: האי קרא מאן דחמי ולא אסתכל ביה - כמה דלא טעים תבשילא דמי.
ב אלא רזא הכא וברוח קדשא אתמר, בגין דחמא בעז דיינא דישראל ענוותנותא דההיא צדקת דלא מסלקא עינא למחמי באתר אחרא אלא לקמה, וחמאת כל מה דחמאת בעינא טבא, ותוקפא דמצחא לא הוה בה - שבח עינהא.
ג בגין דאית עיינין דבגינהון לא שלטא ברכתא בההוא אתר. ואיהו - עינא טבא חמא בה; דכל מה דאסתכלת הוה בעינא טבא. ותו דחמא דהוה אצלח בידהא - כל מה דהות לקטא אתוסף בחקלא. ובעז אסתכל דרוחא קדישא שריא עלה - כדין פתח ואמר עיניך בשדה אשר יקצרון וגו'. אי תימא בגין אינון לקטין כל אינון אחרנין היך אמר דתהך אבתרייהו? לא אצטריך למכתב אלא "ולקטת אחריהן" - מאי והלכת אחריהן? אלא בגין עיניה קאמר - עיניה דהוו גרמין ברכאן סגיאין, ועל דא והלכת אחריהן בתר עיניך. כל שאר בני עלמא לית להו רשו למיהך בתר עינוי, ואנת - לבתר עיניך; דעיניך גרמין ברכאן סגיאין.
ד דבר אחר: עיניך בשדה אשר יקצרון - בעז חמא ברוח קודשא דזמינין לנפקא מינה מלכין עלאין שליטין דאינון עיינין דכלא, כמה דהות תמר, דכתיב בה ותשב בפתח עינים (בראשית לח) - אתישבת בפתחא דנפקין מינה מלכין שליטין עלאין דאקרון עיינין, כמה דאת אמר אם מעיני העדה (במדבר טו כד). כמה דכל שייפי גופא לא אזלין אלא בתר עיינין, ועיינין אינון מנהגין לכל גופא - אוף הכי מלכין וסנהדרין וכל אינון שליטין - כלא אזלין אבתרייהו. ובגין כך אמר לה עיניך - אלין מלכין ושליטין דזמינין למיפק מינה.
ה בשדה - מאן שדה? דא ציון וירושלם דכתיב ציון שדה תחרש (מיכה ג יב), וכתיב כריח שדה אשר ברכו ה' (בראשית כז כז) - דא ירושלם. ועל דא כתיב עיניך בשדה דאינון עיינין דילה דזמינין למיפק מינה לא יהון שליטין אלא בשדה. אשר יקצרון - דהא מההוא שדה הוו נקטין כל בני עלמא תורה ונהורא דנהיר, דכתיב כי מציון תצא תורה (ישעיה ב ג).
ו והלכת אחריהן באלין עובדין דכשרן דאנא חמינא בך. הלא צויתי את הנערים וגו' - כמשמע דיליה, בגין דאתתא דעתהא קלה. וצמית - לישנא דנקיות נקט; וצמית - דאי תיאובתיך לאדבקא בבר נש לקיימא זרעא בעלמא - והלכת אל הכלים - אלין אינון צדיקיא דאקרון כלי ה' דכתיב הברו נשאי כלי ה' (ישעיה נב יא). דזמינין צדיקייא לאייתאה לון כל עלמא דורונא למלכא משיחא ואינון כלי ה' - מאנין דקודשא בריך הוא אתהני בהו. אלין אינון מאנין תבירין - תבירין אינון בהאי עלמא בגין לקיימא אורייתא, ושימושא דקודשא בריך הוא אשתמש בהו - לא אשתמש אלא מגו הני כלים. וכד תתדבק בהו - ושתית וגו'.

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0