פרק סט: ח״ג עט ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א דיומא חד שאיל ר' ייסא. אמר: "ביעא דקושטא דנפקא מעופא דשריא בנורא, ואתבקע לארבע סטרין; תרין סלקין מנייהו, וחד מאיך, וחד רביע ברביעא דימא רבא". א"ר אבא, "עבדת קמיה דר' שמעון קדש חול - דהא כתיב פה אל פה אדבר בו!" אמר ליה ר' שמעון, "עד לא יתבקע ביעא - תסתלק מעלמא!". וכך הוה באדרא דר' שמעון.
ב תאנא, ביומוי דר' שמעון הוה אמר בר נש לחבריה פתח פיך ויאירו דבריך. בתר דשכיב ר' שמעון הוו אמרי אל תתן את פיך לחטיא את בשרך.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0