פרק ג: ח״ג קיג ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א דבר אחר: כאשר ידבר ה' אלי - על ידא דההוא שליחא דסטרא אחרא. ואי תימא הא ביממא אשתכח לגביה!? אלא ודאי בנחש אסתכלותא הוה ביה, ובההוא זמנא הוה מסתכל לכוונא שעתא. הדא הוא דכתיב ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים (במדבר כד א), וַיַּרְא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל (במדבר כד א). אלא דההוא יומא אסתכל לכוונא שעתא ולא אשתכח כשאר יומי. וכדין חמא דהא רוגזא רבא לא אשתכח בעלמא. כדין ידע כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל. בההוא זמנא שביק גרמיה מכל נחשים דעלמא ולא אסתכל בהו. הדא הוא דכתיב ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים.
ב תא חזי בההיא שעתא דרתחא אשתכח - כדין שמאלא אתער. והוה ידע ההוא רשע אתר לאחדא בסטרא שמאלא למילט. ואסתכל בההוא זמנא ולא אשתכח. כדין מה כתיב? מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' (במדבר כג ח). ובגין כך עמי זכר נא מה יעץ בלק וגו' ומה ענה אותו בלעם בן בעור זכאין אינון ישראל! זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי!
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0