ח״א רטו ע״ב

פרק יד: ח״א רטו ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלהי"ם בזה רבי שמעון תאני מהכא, (דברים ד) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, יאמר ישראל לתתא, כד ישראל עליהון לעילא, בני אינון דיהב לי קב"ה אורייתא, כמה דתהון ונימוסיהון קשיטין, בנימוסי אורייתא דלהון אתקריאת זה, הדא הוא דכתיב (שמות טו) זה אלי ואנוהו, ובכל עדן דלא הוה דוד ממלל תחות גדפי שכינתא דא מלתא, אלא אתנבי מה דליהוי אתקרינא זאת.
ב רב נחמן אמר מהכא, (תהלים כז) אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי וגו' בזאת אני בוטח, זאת דא אורייתא, ותהא לייתי משיחא, ובגין דא (שיר ב) וקול התור נשמע בארצנו, על מה אתמתלת אורייתא, לגוזלא, מה גוזלא קליה ערב, אף פתגמי אורייתא קליה ערב, ודא קלא יהא לייתי משיחא ליומא דדינא.
ג תנא הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו, הנצנים דא אבהתן, דמרכבה דמן עלמא יקומון ויתחזו,
ד עת הזמיר הגיע, תושבחתא דישבחון ליואי כד יתובון לפולחניהון כדבקדמיתא, וקול התור, אשר נתן לי אלהי"ם בזה, פתגמי דאורייתא דאינון ערבין כקלא דתורא, דא ז"ה, וזא"ת תור שוין,
ה מאי קא מיירי, ורזא דמלתא, בעדנא דלא תהויין תחות גדפי שכינתא, א' דלזאת נחית, והוא מתחות לכלא, וסליקת ה' דזה אלי ואנוהו, מדחרב ביתא, דהא לא יכלא לדור בין מסאבא בין עממין נוכראין, דה"א קדישא חתוכא מן שמא, ה"א אל"ף ה"א, עדיפת בקדושה, א' עדיפת לאתוון, כד יתובון ישראל לארעהון, ה"א קדישא דהוא חתוכא מן שמא דקב"ה תיתוב בזה, ויפוק מניינא תקנתא.
ו רבי אבא פתח ואמר, (ישעיה מ) מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן זה תור שוין כביכול הוא ז' לר', ר' לת', ו' לה', זרתא דקב"ה בשית מאה ושבעין שנין, מהכא מן שמיא ועד ארעא, כיצד תו"ר זרת, ו"ה ה"ו תר"ז, אתקדמת ה' לו', ואתקדמת ו' לת', ת' לר', ר' לז', (שמות כח) רבוע יהיה כפול זרת ארכו וזרת רחבו כפול:
ז ויאמר קחם נא אלי ואברכם יאמר מדהוו בפתגמי אורייתא מתעסקין, והוא דא מכילתא בין חכימייהו אברכינון, ורזא (בראשית לב) ויאמר אליו מה שמך, ויאמר למה זה תשאל לשמי, ויאמר יעקב, מניינא דא למניינא קדמיתא דקמיה כדפרישנא באתריה,
ח ורזא אחרא וישאל יעקב וגו', ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אותו שם, הא לא עתיד אלא בזכותא דזה לבריכון,
ט ורזא סגיאה תנינא באתרה דהאי קרא, אבל לא אתינא לקמן דלא לאשמועינן האי קרא, דאמרנא מקמיה דאמינא לך דאתקריאת אורייתא זה, כתיב (שופטים ה) זה סיני מפני ה' אלה"י ישראל, כד אתייהיבת אורייתא על ידא דמשה, (שמות לב) כי זה משה האיש, (שם טו) זה אלי ואנוהו, אורייתא הוה נחתת מן קמי אלהא דישראל:

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0