פרק יז: ח״ג ריח ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א קום ר' אבא לחדשא מלין דאורייתא דאמרת בחבורא קדמאה! פתח ר' אבא ואמר: שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ וגו' (ישעיהו מב י). כמה חביבין ישראל קמי קב"ה! דחדוה דלהון ותושבחתא דלהון לאו איהו אלא (ס"א לשתפא לקב"ה ושכינתיה בהו דהכי וכו') ביה. דהכי תנינן כל חדוה דישראל דלא משתתפי בה לקב"ה (ושכינתיה) - לאו איהו חדוה. וזמין איהו סמאל וכל סייעתא דיליה לקטרגא לההוא חדוה. (ס"א ואתחזר) ואשתאר בצערא ובכיה. וקב"ה לא אשתתף בההוא צערא.
ב אבל מאן דשתיף קב"ה ושכינתיה בחדוה דיליה - אם ייתי מקטרגא לקטרגא בההיא חדוה - קב"ה ושכינתיה משתתף בההוא צערא. מה כתיב ביה? בכל צרתם לו צר (ישעיהו סג ט). ובמאי? בגין דעמו אנכי בצרה (תהלים צא טו).
ג ומנלן דאית לון לישראל לשתפא לקב"ה ושכינתיה בחדוה דלהון? (נ"א בגין דלאו איהו חדוה אלא בשותפות דיליה מאלין) דכתיב ישמח ישראל בעושיו (תהלים קמט ב) - ההיא חדוה דישראל לאו איהו אלא בעושיו. בעושיו - "בעושו" מבעי ליה? אלא אלין קב"ה ושכינתיה ואביו ואמו; דאף על גב דמיתו - קב"ה אעקר לון מג"ע ואייתי לון עמיה לההוא חדוה לנטלא חולקא דחדוה עם קב"ה ושכינתיה, כמה דאת אמר העושו יַגֵּשׁ חרבו (איוב מ יט).
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0