פרק עד: ח״ג רכט ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תרין רצועין נפקין מסטרא דא ומסטרא דא - רזא דתרין ירכין דלתתא דהאי אח דנביאי קשוט אחידן בהו. דהא מלעילא נפקין תרין רצועין רזא דתרין דרועין מימינא ומשמאלא. ודל"ת אתאחידת בהו. לבתר נחתא ואתפשטו ירכין לתתא. כיון דהיא אתאחידת לעילא כדקא יאות - נחתא לתתא לאתאחדא באכלוסהא. וכד איהי אתאחדת אחידא בשיפולי ירכין ורשימו דיו"ד ברית קדישא עלה מלעילא כדין איהי אתאחדת ביחודא חד.
ב יו"ד דא איהי רזא דברית - (ועל דא) כל מאן דנטר ברית דא איהו אשתזיב לעילא ואשתזיב לתתא (מנלן) פנחס בגין דאיהו קני על ברית דא אשתזיב מן דינא עילאה ומן דינא דלתתא. ובגין כך אתרשים יו"ד דא בגוויה. הדא הוא דכתיב פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו'.
ג יו"ד דא אצטריך דלא יתעדי כלל מגו תפלה דיד, דלא יעביד פרודא וכל חדוה דילה בהאי י'. איהו יו"ד דא בדכורא איהי ולא בנוקבא. איהו צדיק ואיהי צדק. ובגין כך אתקריבת בהדה. ומאן דרחיק ליה מאתר דא - רחיק הוא מעדונא דעלמא דאתי.
ד בדכורא איהו צדיק ואיהי צדק בלא יו"ד. איהו איש ואיהי אשה בלא יו"ד. ובגין כך חדוה (נ"א תיאובתא) דילה לאתקרבא בה ולאתעדנא בהדה. מאן דרחיק עדונא דא ירחקון ליה מעדונא דלעילא. ועל דא כתיב כי מכבדי אכבד וגו'.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0