ח״ג קנו ע״ב

פרק ב: ח״ג קנו ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א דאמר רבי ייסא: כד נטי שמשא ואתחלש - כדין אתפתח חד פתיחו בשמשא, ואתכניש חיליה ושמאלא שליט, ויצחק כרי בירא תחותיה.
ב כיון דעאל ליליא - פתקא דקוטפא באחמתיה שכיח, וכמה חבילין טריקן אתפשטו בעלמא. וכלהו שטאן בערבוביא, ואזלי וחייכאן בנפשן דרשיעייא, ומודעין לון מלין; מנהון כדיבן ומנהון קשוט. ומאן דאשתכח בינייהו אתייהיב לון רשו לחבלא. וכלהו בני עלמא ניימין וטעמין טעמא דמותא. והא אוקימנא.
ג תא חזי כד אתער רוח צפון - כדין אתקבלא כנסת ישראל בשמאלא ואתחברו כחדא. ושריא בדרועא באתרהא. וקב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקייא דבגנתא דעדן. וכדין כל מאן דיתער למלעי באורייתא בההוא שעתא - הא אשתתף בהדה! בגין דהיא וכל אוכלוסין דילה משבחן למלכא עלאה, וכל אינון דאשתכחו בתושבחתא דאורייתא - כלהו כתיבין בבני היכלא ואקרון בשמהן, ואלין רשימין ביממא.
ד תא חזי שמא חדא קדישא אית בגלופי אתוון דהוא שלטא מפלגו ליליא ואילך, ואינון אתוון דמנצפך כליל לון. ם' - אוקמוה לםרבה המשרה (ישעיה ט ו). נ' - הוה אסתים להאי ולהאי - כדין כתרין כלילן הוא. ו' דשמא קדישא אתקין ליה וסתים מבועהא. בתר דאולידת - פתיחא הות בחד רישא דפתחא.
ה כד אתחריב בי מקדשא - אסתימו מבועין מכל סטרין. את דא כליל אתוון אחרן ואינון שבעה; תלת מהאי סטרא וארבע מהאי סטרא. כלך - וסימן כלך יפה רעיתי ומום אין בך (שיר ד ז). ן' - דכר ונוקבא כליל כחדא. דא כליל תלת מכאן ותלת מכאן ואינון שית. ואוקימנא באלין תרין אתוון ם' ן' אתכללו תריסר אתוון. סליק מנייהו תרי - חד לאתר חד, וחד לאתר חד.
ו כל"ך סעפ"ה יאע"וצה - הכי אתגליפו אתוון! ורזא דא בכי תצא למלחמה קרא דכתיב כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה (דברים כב כג) - נער כתיב. בתר דאסתלק ליליא וצפרא נהיר - כדין ה' סלקא ואתכלילת בנהורא עלאה. וכדין ידעת השחר מקומו - דידע שחר מקומו דה"א ואתכלילת בגויה.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0