פרק יא: ח״ג מ ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ותא חזי! שמן לכהני ויין לליואי! לא בגין דבעיין יין אלא מִיַין דמנטרא אתי לסטרא דלהון לחברא כלא כחדא, ולמחדי עלמין כלהו. לאשתכחא בהו כלא ימינא ושמאלא כליל דא בדא, לאשתכחא בהו חביבותא דכלא ורחימותא דבני מהימנותא.
ב מאן דאתדבק רעותיה בהאי - הוא שלים בהאי עלמא ובעלמא דאתי, וישתכח כל יומוי דאתדבק בתשובה - אתר דיין ושמן משתכחי. כדין לא יתדבק בתר עלמא דא - לא לעותרא ולא לכסופא דיליה. ושלמה מלכא צוח על דא ואמר אוהֵב ה'ִן וָשֶׁמֶן לֹא יַעֲשִׁיר (משלי כא יז) - דהא עותרא אחרא יזדמן ליה למהוי ליה חולקא ביה! ולמהוי ביה חולקא בעלמא דאתי - אתר דיין ושמן שריין. בעלמא דא ובעלמא דאתי. ומאן דרחים ליה להאי אתר - לא בעי עותרא ולא רדיף אבתריה. זכאין אינון צדיקייא דמשתדלי בעותרא עלאה כל יומא! דכתיב לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז (איוב כח יז). האי בהאי עלמא. לבתר - להנחיל אהבי יש ואוצרותיהם אמלא (משלי ח כא).
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0